במאמר דעה שפורסם באתר Ynet כותבת פרופ’ אריאלה גורדון-שאג, נשיאת המרכז האקדמי הרב תחומי ירושלים, כי חרמות אקדמיים על חוקרים ישראלים פוגעים דווקא באנשים בעלי ההשפעה הפוליטית המועטה ביותר, אך עם הפוטנציאל הגדול ביותר לתרום לשיקום עתיד משותף, ובמקביל מחלישים את המדע העולמי. הכותבת מתארת כיצד בעבר שיתופי פעולה מדעיים חצו גבולות בקלות, בעוד שכיום חוקרים ישראלים נתקלים בהסתייגות, ביטול הזמנות לכנסים והיסוס בשיתופי פעולה ומענקים – גם לאחר סיום הלחימה בעזה.
לטענתה, אף שהחרמות מוצגות כביקורת על מדיניות ישראל, בפועל הן פוגעות בחוקרים עצמם ומובילות לפיצול המערכת המדעית העולמית לגושים, דבר שמחליש את היכולת להתמודד עם אתגרים גלובליים כמו שינוי אקלים, מחלות ובריאות הנפש. המדע, לדבריה, זקוק לשיתופי פעולה חוצי גבולות גם בין אנשים עם חילוקי דעות פוליטיים עמוקים.
הכותבת מדגישה כי ביקורת על מדיניות ממשלתית היא לגיטימית, אך סירוב לשתף פעולה מדעית או לשפוט מחקר על סמך זהות החוקרים פוגע בשאיפה המשותפת לידע. היא מציינת כי קמפוסים ישראליים הם מהמרחבים הבודדים שבהם יהודים וערבים לומדים ועובדים יחד, ומשמשים דוגמה לחיים משותפים ולשירות הציבור כולו.
לסיכום, חרמות אקדמיים לא יסייעו לשיקום לאחר המלחמה, אלא יקשה על חוקרים ישראלים ופלסטינים, לפעול יחד למען עתיד צודק.
לקריאת המאמר המלא, היכנסו לקישור:
