עבודות גמר

היברידיים Hybridize | נופר קפלן

ביכולתו של הצילום לתפקד כפילטר הצובע את המציאות החיצונית בהשלכותינו הפנטסטיות. בעבודה מוצגים צילומי פורטרט ופוטומונטאז’ שנוצרו מתוך הוויה של שוטטות במציאות המתקיימת במחשכי הלילה והנפש. בעולם שבו דמויות היברידיות נעות הלוך ושוב בין מגלומניה לפרנויה, עולם ניהיליסטי, אשר אבדו בו הערכים המוחלטים, בעולם זה- מתאפשרת היצירה.

אור צפתי

המנצח בנגינות

מה רואים מנקודת מבטו של גרגר מזערי, המטייל בעולם שזה עתה נברא, גרגר בראשית, הנע בין עולם המיקרו לעולם המקרו? מה רואים מבעד לקלידוסקופ האינסופי של היקום? אילו יכולנו להיות עדים לתרחישי הטבע האינסופי, היינו יודעים. הטבע משנה צורתו ללא הרף וללא גבול. בניגוד לצפוי, נראה כי סודו האמתי של ה"אינסוף" אינו טמון בהמשכיותו הנצחית, אלא דווקא ביכולתו להכיר בסופו, כמהות נשגבת, כדבר המצמצם מעצמו לגדר הניתן לתפיסה.

פולינה צ'כמיר

בפרויקט זה אני בוחרת לעסוק בנושא שהדחקתי במשך שנים רבות. תוך כדי צילום אני בוחנת את מערכת היחסים המעורערת שיש לי עם אבי לאורך השנים. ככל שהעבודה התפתחה מצאתי עצמי נעה בין שני קטבים – אני חשה חמלה ורחמים כלפיו, אך בו הזמן ממשיכה לכעוס ומתקשה להרפות מהעבר.הצילום בפרויקט זה מהווה בשבילי אפשרות לתרפיה. אינני בן אדם הבוחר לשתף ולדבר על נושאים אישיים. אני רוצה להאמין כשאסיים אוכל להרפות מהנושא ולפתוח דף חדש

א.כ. | רחלי מזרחי

“אירוח כפרי”  הוא מושג הלקוח מהשפה המשותפת של חבורת גברים, שפה שנבנתה והשתנתה במהלך עשר שנות חברות. “חברות גברית” הינו מושג מורכב ובעל רבדים רבים, כפי שאציג באמצעות קבוצת החברים שליוויתי בעשר השנים האחרונות – “חבורת פייסלץ.

מנמוסינה Mnmosyne | רגב שרף

יצרתי פרויקט אומנותי שמחבר בין צליל, תמונה והמח מתוך הרצון לייצר הזיה מלאכותיתבעבודת הויז’ואל אני יוצרת דימויי וידאו של טבע אורגאני בעלי אופי פסיכדלי. רצועת השמע בנויה מטווח רחב של צלילים, הקלטות ושכבות .מטרת הפרויקט היא להכניס את מוחות הצופים למצב שבו הם “מניחים לעצמם ליפול” מגיבים באופן אינטואיטיבי וספונטני לחוויה, משוחררים ממודעות עצמית וחופשיים להפליג בדמיון לאן שרוחם חפצה

גרסת הצופה spectator’s cut | ראובן בן חיים

העבודה מציגה את היכולת הדינמית של המדיום הצילומי ואת הפרשנויות השונות שמקנים לתצלומים הקשרים משתנים.הרעיון נולד מתוך העיסוק שלי בפעולות ההגמוניות המניפולטיביות שמפעילים מעצבי הדעה בכלל התחומים בחברה על מנת למכור לנו את המציאות כפי רצונם- אידיאלים, תפיסות עולם, מוצרים, אורח חיים נכון ועוד. הצילום היינו “עפרון הטבע”, הוא מעתיק את המציאות במדויק ולכן ישנה נטייה להאמין לדימוי כפי שהוא מוגש לנו .מטרת הפרויקט היא לעמת את הצופה עם גרסה אחת של סיפור שניתן לשנותה באמצעות התערבות של מדיום אחר. מופע זה ידגים את היכולת של מערכת בעלת כוח לנתב את הצופים לכיוון המועדף שבו בוחר מעצב דעת הקהל.בתערוכה עצמה אני מתכוון ליצור לצופים אתר ובמה לפירוק ובנייה מחדש של סיפורים שנתפסים כביכול כשלמים במשמעותם .

שחר כהן

בעבודתי אני מציגה גרידים שממלאים את חיי . המצלמה הדיגיטלית מאפשרת לי ללכוד רגעים מיוחדים , שאינני מסוגלת להרפות מהם. בעבודתי אין רגע מכריע , אין סמל , אין איקון,אני מוצאת ענין בהשתנות האלמנטים , בהתרחשות . זוהי ה״אמת״ שלי – כרטיסי זכרון וכוננים קשיחים עמוסים במידע ויזואלי דיגיטלי, אדישים לרעיון הצילום האיקוני יחידני שיעצב את זיכרון הצופה

סתיו גררה

פרוייקט מדבר על תקיעות והכחשה של האדם בסביבתו , דרך דיאלקט פוסט מודרני על הומור , מורבידיות ועל ציר של משיכה ורתיעה . משתמשת בתחליפים ל״מקור״ שאין להם אותן ״תופעות לוואי ״. אני מנסה לגלות את עבודת הדימיון הפנימית על גבול התת מודע ואותה לנסות לפענח ולשכלל לידי יצירה ממשית.

טל רויטמן

העבודה עוסקת בשילוב שבין גופי תאורה (אהילים) ואופנה.ההתכתבות ביניהם מאפשרת ליצור ז’אנר עיצובי ואחר.האסוציאציה שמציע האהיל לגוף הנשי משמש מקור השראה צורני ואף מהותי.